בירם נ' כהן ז"ל(המנוח) ואח'

פסק דין

1.התובע הינו בעליה של דירה פרטית ברח' רמב"ם 51 בחדרה, ואילו הדירה שמעל דירה זו שייכת למר אליהו כהן ז"ל ומהווה חלק מעזבון המנוהל מאז מותו על ידי הנתבעים (להלן: "דירת העזבון"). בתקופה הרלבנטית לתביעה זו היו שתי הדירות מושכרות לאחרים.

2.לטענת התובע, בסוף שנת 2011 פנו אליו הדיירים בדירתו והודיעו לו על נזילת מים מתקרת הדירה – נזילה שגרמה לכתמי רטיבות, עובש וטחב ולריח רע בדירה כולה (ר בתצלומים המצורפים לכתב התביעה).

3.שרברב שהוזמן אל הדירה מצא כי מקור הנזילה בדירת העזבון (ר' תצהיר השרברב). בעקבות כך פנה התובע אל הדייר שהתגורר באותה עת בדירת העזבון, אלא שזה, אשר לטענת התובע שרוי רוב הזמן בגילופין, לא נענה לפניותיו. במצב דברים זה החליט התובע לפנות אל הנתבעים, אלא שגם אלה – כך לטענתו - התעלמו מפניותיו לאורך זמן (ר' מכתביו אליהם מ- 4.3.12 ו- 6.5.12).

4.התובע טוען כי בעקבות הנזקים שנגרמו לדירתו כתוצאה מהנזילה הפכה הדירה בלתי ראויה למגורים והדיירים שאמורים היו להתגורר בה בשכירות עד ליום 31.3.12, נאלצו לעזבה בטרם עת ועשו כן בחודש ינואר 2012 (ר' תצהיר הדיירים). בהמשך, ועד לתיקון הנזקים על ידי שרברב שהוזמן לבסוף על ידי הדייר בדירת העזבון ואשר שכר עבודתו שולם על ידי התובע, עמדה הדירה ריקה.

5.בגין כל אלה – הפסד דמי שכירות, תשלומי מיסים ועלות תיקון הנזקים, עותר התובע לחיוב הנתבעים בתשלום פיצוי כולל בסך של 32,000 ₪.

6.מן המסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה כי ביום 30.11.11 שילם התובע סך של 150 ₪ לשרברב שהוזמן על ידו לשם בדיקת מקור הנזילה וכי במהלך חודש יוני 2012 ניתנו לו שתי הצעות מחיר לתיקון הנזקים – האחת ע"ס 8,600 ₪ והאחרת ע"ס 9,450 ₪.

7. על אף שבמסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעם טענו הנתבעים כי לא ניתן לתבוע עזבון וכי בפועל לא היתה להם כל חזקה בדירה נשוא התביעה, בין השאר משום שהדייר שהתגורר בה, מר ויטלי שינדלמן, טען לזכויות קנייניות בה, אישרה נציגתם במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט כי בשעתו, בעקבות פניותיו של התובע אליהם, הם הביעו נכונותם לשאת בעלות התיקונים או להשתתף בחלק ממנה. לטענת נציגת הנתבעים, פנייתו הראשונה של התובע נתקבלה אצלם בחודש מרץ 2012 וביום 5.6.12 הם השיבו לו, בקשו כי יציג בפניהם הצעת מחיר לתיקון מקור הנזילה בדירת העזבון (ר' המכתב נ/1) ועשו זאת פעם נוספת ביום 6.8.12 (נ/2), אלא שהתובע לא שיתף עמם פעולה בעניין זה.

8.בהעדר ראיות מספיקות להוכחת טענות התובע לגובה הנזקים שנגרמו לו, ובטענה כי הוא לא עשה די כדי להקטין את נזקיו, ואף שינה גרסאותיו בנוגע למועד ונסיבות ביצוע התיקונים, בקשה נציגת הנתבעים לדחות את תביעתו.

9.לאחר ששמעתי את עדות התובע וטענות נציגת הנתבעים ועיינתי בראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל רק בחלקה. ואלה הם נימוקי:

סעיף 38 לפקודת הנזיקין מטיל על בעל דירה את הנטל להוכיח כי לא היתה לו "התרשלות שיחוב עליה". במקרה זה, לא הצליחו הנתבעים לשכנעני כי עמדו בחובה זו.

אדם שהוא בעליו של נכס – כמו גם מנהל עזבון שחלק ממנו הוא נכס כדוגמת הדירה נשוא התביעה, חייב לדאוג לתחזוקתו התקינה. אמנם המציאות מלמדת כי לא כל אחד טורח לעשות כל שנדרש כדי לוודא שכל מערכות הדירה שבבעלותו או שהוא מתגורר בה, מתפקדות כהלכה ונטיית רוב בני האדם היא לטפל בבעיות רק כשהן מתעוררות, אלא שלא כך אמור לפעול "אדם סביר ונבון" (כלשון סעיף 35 לפקודה).

מן התצלומים שהוצגו בפני ומן התצהירים שצורפו לכתב התביעה (תצהירי הדיירים והשרברבים) כמו גם מהצעות המחיר לתיקון מקור הנזילות ומדברי נציגת הנתבעים עצמה, עולה כי דירתו של התובע אכן ניזוקה כתוצאה מנזילת מים שמקורה בדירת העזבון.

יחד עם זה, משלא הוצגו בפני ראיות לתיקון נזקים אלה בפועל על ידי בעל מקצוע כלשהו, כשלדברי התובע הוא ובניו שיפצו את הדירה בעזרת שני "פועלים יומיים" (זאת, על אף שבכתב התביעה שלו טען כי הוא שילם את שכר עבודתו של אינסטלטור שהוזמן על ידי הדייר בדירת העזבון וכי "הזמין קבלן שיפוצים ששיפץ את דירתו..."), אני מתרשמת כי סכום התביעה מוגזם הוא.

לטעמי, התובע אכן לא עשה די כדי להקטין את נזקיו שכן פנייתו הפורמלית הראשונה אל הנתבעים היתה רק בחודש מרץ 2012 ומשלא נתקבלה אצלו התייחסותם לפניה זו, הוא בחר להמתין כחודשיים נוספים עד ל- 6.5.12 ובהמשך, על אף שבתשובתם אליו מיום 5.6.12 הם הביעו נכונות לשאת בהוצאות תיקון הנזקים בכפוף לכך שהוא יציג בפניהם הצעת מחיר, הוא לא עשה כן.

בנוסף לכך, לא הוצגו בפני ראיות כלשהן לתשלום מיסים על ידי התובע עצמו ולגובה שכר הדירה שהוא הפסיד בתקופה בה הדירה, לטענתו, לא היתה מושכרת.

10.סוף דבר – הנני מחליטה לקבל את התביעה בחלקה ומחייבת את עזבון בעל הדירה מר אליהו כהן ז"ל, באמצעות מנהליו – הנתבעים, על דרך של אומדנא, לשלם לתובע סך של 10,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום המלא בפועל.

בנסיבות המקרה ולאור נכונות הנתבעים להשתתף בעלות תיקון הנזקים עוד בטרם הוגשה התביעה, אינני מוצאת מקום לחייבם בתשלום הוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום.

המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.